בקץ הימים: מחזה בשלוש מערכות

"בקץ הימים" הוא מחזה היסטורי-אידיאולוגי על הגאולה כפשוטה, יציאה מן הגלות וגאולת האדם במלוא מובנה. עלילתו מתרחשת בגרמניה במאה ה17.

הוצאת עם עובד, תל אביב תש"י (1950); מהדורה מתוקנת: תשכ"ח (1968)

"בקץ הימים" הוא מחזה היסטורי-אידיאולוגי על הגאולה כפשוטה, יציאה מן הגלות וגאולת האדם במלוא מובנה. עלילתו מתרחשת בגרמניה במאה ה17, על רקע ימי משיח השקר שבתי צבי. שני גיבורי המחזה הראשיים, הרב – איש מלחמה וקנאי לדת, החושש לדחיקת הקץ ולחורבנו של העולם הקיים, מייצג את הגלות ואילו יוזפא – חופשי מן המוסכמות המוסריות והדתיות, המאוהב בבתו של הרב, מייצג את הגאולה. המחזה מסתיים בסצנה סמלית של שריפת הגלות.

הרעיון לכתיבתו של המחזה נולד כתוצאה מביקורו של הזז בגרמניה, בקיץ 1929, שם חזה בעליית כוחו של הנאציזם. כשנתיים מאוחר יותר, הוא החל בכתיבתו של המחזה, שהושלם כבר לאחר עלייתו ארצה, ופורסם לראשונה בכתב העת "מאזנים" ב-1933. תיאטרון "הבימה" ביקש להציגו כבר אז, אך רק בשנת 1950 הוא עלה לראשונה על קרשי הבמה, בבימויו של שמעון פינקל ובהשתתפותם של יהושע ברטונוב, אהרן מסקין, רפאל קלצ'קין, שושנה רביד, שלמה בר-שביט ואחרים. באותה שנה זכה המחזה בפרס אוסישקין ואילו ההצגה זכתה בפרס "הבימה".

בשנת 1972 החליטה הנהלת "הבימה" להעלות הפקה חדשה של המחזה, בבימויו של דוד לוין. בהפקה זו כיכבו, בין היתר: מיכל בת-אדם, אברהם רונאי, בתיה לנצט ואלכס קוטאי.

בקובץ מאמרים שפורסם בצרפת ב-1970, נבחר "בקץ הימים" לאחד מעשרת מחזות המופת של הדרמטורגיה המודרנית במאה ה-20.

מאמרים נבחרים:

גרשון שקד: "בקץ הימים והמחזה האקספרסיוניסטי", בתוך: הלל ברזל (עורך): חיים הזז: מבחר מאמרי ביקורת על יצירתו, הוצאת עם עובד, תשל"ח, עמ' 302-272.

הלל ברזל: "המחזה 'בקץ הימים' לנוסחיו, בתוך: מאזנים (לח) 4, מארס 1974, עמ' 217-203.

ישורון קשת: "'בקץ הימים' להזז", בתוך: מולד (יח) 148, נובמבר 1960, עמ' 575-573.

יעקב בהט: "בקץ הימים", בתוך: ש"י עגנון וח' הזז – עיוני מקרא, הוצאת יובל, חיפה, תשכ"ח, עמ' 188-177.

מכס ברוד: "המחזה החדש של ח. הזז", בתוך: דבר השבוע (22), 2 ביוני 1950, עמ' 8.

ישראל גור: "על גאולה וגואלים", בתוך: במה (108) 55, סתיו תשל"ג, עמ' 43-39.