חיים הזז

תאריכים בחיי חיים הזז

1898

חיים בן צביה ור' אריה-לייב חַזַס נולד בכ"ט באלול, תרנ"ח (16 בספטמבר 1898) בכפר סידרוביצ'י אשר בפלך קייב, אוקראינה (אז חלק מהאימפריה הרוסית).

1904

‏כבן שש מתה עליו אמו, צביה לבית פרנקל. אביו של חיים הזז היה סוחר יערות ומפעם לפעם עקרה המשפחה לישיבת עראי בבית ביער, ומלמד ישב עמה ולימד את הנער.

1911

‏הגיע למצוות; ביום הבר-מצווה טבל עם אביו במקווה, ואביו ציווה אותו על קידוש השם.

1914

‏יצא את כפרו על-מנת ללמוד לימודי-חול. נדד בין ערי אוקראינה ורוסיה הלבנה.

1917

היכרות עם המשוררת יוכבד בת-מרים (ז'לזניאק) בחרקוב. הזז עבר למוסקבה, שם עבד במערכת העיתון "העם" והתקרב לחבורת הסופרים שנתמכו בידי א"י שטיבל. עם פרוץ המהפכה הבולשביקית הזז שהה במוסקבה והיה עד למאורעותיה הדרמטיים. 

1918

פרסום ראשון בדפוס של יצירת ביכוריו, רשימה בשם "כבוא השמש", שראתה אור בכתב העת השִלֹחַ, בחתימת ח. צבי. באותה שנה ראה אור גם שיר פרי עטו, באותו כתב עת. הזז נדד בין אודסה וקייב, ותקופה קצרה עבד בשירות השלטונות הבולשביקיים.

1919

הזז נמלט מקייב, לאחר שהפר את פקודת הממונים עליו וגילה התנגדות למעשיהם האלימים. הוא הגיע לחצי האי קרים, שם הוא מצא מקלט זמני תוך שהוא נודד בין הערים יבפטוריה, סבסטופול, אלפוקה ויאלטה. בעת שהותו בקרים, נאסר פעמים אחדות על-ידי כוחות צבא ה"לבנים" שכבשו את המקום.

1920

הזז עזב את קרים בתוך ספינה של פליטים, והגיע אל איסטנבול. הוא התמנה להיות מורה לעברית בחוות ההכשרה "מסילה חדשה" של תנועת "החלוץ" ושם התוודע לאורח-חייהם של בני העלייה השלישית. במהלך שהותו בתורכיה, פגש הזז את ביאליק ואת טשרניחובסקי, וקשר עמם קשרים ראשונים.

1923

הזז השתקע בפריס, בירת צרפת. בסוף אותה שנה רואה אור סיפורו "מזה ומזה", הראשון שפרסם בכתב העת התקופה. בשנים הבאות הזז נתמך על ידי הנדבן והמו"ל אברהם יוסף שטיבל, שראה בו את אחד הכוחות העולים בספרות העברית.

1925

הזז פגש את ברל כצנלסון בפריס, ובעקבות היכרות זו הוא התחיל לפרסם בעיתון דבר, שהיה לביתו הספרותי במשך קרוב ליובל שנים. באותה שנה ראה אור סיפורו "שמואל פרנקפורטר" בכתב העת התקופה.

1926

יוכבד בת מרים הגיעה מלנינגרד לפריס עם בתה, מרִייָסה, והיתה לבת-זוגו של חיים הזז.

1928

פרסם את סיפורו הראשון על נושא הפגישה בין יהדות המערב ליהדות המזרח, "עשיר ורש נפגשו", בכתב העת התקופה. בקיץ של אותה שנה שהה בגרמניה, בהזמנתם של שאול טשרניחובסקי ואברהם יוסף שטיבל. בסוף אותה שנה, ב-9 בדצמבר 1928 (ג' בכסלו, תרפ"ט) נולד נחום (זוזיק) הזז, בן ליוכבד בת-מרים ולחיים הזז.

1929

פרסם את סיפורו "חתן דמים", שתורגם לאנגלית (בידי י. מ. לסק) וזכה לשבחיו של ט.ס. אליוט. באוקטובר אותה שנה עלו ארצה יוכבד בת-מרים עם הילדים מרייסה ונחום (זוזיק). הזז נותר בפריס והחל להכין לדפוס את הרומן הראשון שלו, בישוב של יער.

 

1930

הופיע חלקו הראשון של הרומן בישוב של יער, בהוצאת שטיבל (שני כרכים). למרות טעויות הדפוס המרובות שנפלו בו, הספר זכה לשבחים רבים, בהם מפי ח"נ ביאליק. הזז לא פרסם בחייו את חלקו השני של הרומן, שנותר גנוז.

1931

ב-17 באפריל (ל' בניסן תרצ"א) עלה לארץ-ישראל. תחילה התגורר עם בת-מרים ובנו בתל- אביב, ומאוחר יותר עבר לירושלים והשתקע בה. במשך שלושים השנים הבאות נדד הזז עם מעט מיטלטליו בין שכונותיה השונות של ירושלים והתוודע מקרוב אל תושביה, ובהם מקרב יוצאי עדות המזרח.

1933

פרסם לראשונה את מחזהו "בקץ הימים", דרמה העוסקת בימי שבתי צבי באירופה.

1935

החל לפרסם בעיתון דבר את פרקי הרומן "חלוצים", שלא ראה אור בשלמותו ונגנז.

1936

הזז זכה לתמיכתו של ש"ז שוקן, שהפך לפטרונו במשך שלוש השנים הבאות. בהתאם לחוזה ביניהם, הזז התחייב לפרסם בקביעות בעיתון הארץ ולקבל רשות מהוצאת שוקן לכל אחד מפרסומיו בבמות אחרות.

1940

החלו לראות אור פרקי הרומן יעיש, תחת השם הבדוי "זכריה אוזלי".

1942

קובץ סיפוריו הראשון של חיים הזז, ריחיים שבורים, ראה אור בהוצאת עם עובד.

זכה בפרס ביאליק לספרות יפה (יחד עם שאול טשרניחובסקי).

 

1944

פרסם את הרומן היושבת בגנים, בהוצאת עם עובד.

1946

החל בכתיבת רומן על חיי ישו, במקביל לפרסום פרקי הסיפור "בחבלי פריס". באותה שנה ראה אור קובץ סיפוריו השני, אבנים רותחות.

1947

הכרך הראשון של ספרו יעיש ראה אור בהוצאת עם עובד. במקביל, המשיך לפרסם את פרקי הרומן על ישו.

1948

בחודש אפריל הופיע הכרך השני של יעיש.

בכ"ד בניסן תש"ח (3 במאי 1948) נפל נחום (זוזיק), בנו יחידו של הזז, בעת ביצוע פעולה נועזת להרחבת מוצב הר הצופים, במסגרת המערכה לשחרור ירושלים.

 

1950

המחזה "בקץ הימים" הופיע בנוסח מחודש, והועלה על במת תיאטרון "הבימה", בבימויו של שמעון פינקל ובכיכובם של יהושע ברטונוב, אהרון מסקין ורפאל קלצ'קין. באותה שנה זכה המחזה בפרס אוסישקין.

1951

חיים הזז בא בברית הנישואין עם אביבה קושניר (לבית גינזבורג-פלג), אלמנת חוקר הטבע טוביה קושניר, אשר נפל עם מחלקת הל"ה בהחישם עזרה לגוש עציון. טקס הנישואין נערך על ידי הרב דוד פראטו, בבית הכנסת הגדול של רומא. עם שובם לישראל, אביבה וחיים הזז התיישבו בקריית האמנים אשר בעיר צפת.

1952

הופיעו הכרכים השני והשלישי של הרומן יעיש.

1953

זכה בפרס ישראל לספרות יפה, בפעם הראשונה שפרס זה חולק, ביום העצמאות תשי"ג. באותה שנה נבחר להיות חבר האקדמיה ללשון העברית.

1954

כתב את מגילת היסוד של יד ושם.

 

1956

פרסם את הרומן דלתות נחושת. כתב היד של הרומן זיכה אותו בפרס "דבר" על-שם ברל כצנלסון לשנת תשט"ו.

1958

פרסם את קובץ סיפוריו חגורת מזלות בהוצאת עם עובד. הסיפור "אופק נטוי", הפותח קובץ זה, נכתב בעקבות רשמיו משהייתו בחבל לכיש ומגוריו הזמניים במושבי העולים.

1961

נבחר להיות חבר כבוד של האקדמיה ללשון העברית.

עבר לגור בדירת קבע ברחוב חובבי ציון 18 בירושלים.

1962

בוועידת הסופרים העבריים נשא את נאומו "הסופר והמציאות", שבעקבותיו החל בדו-שיח פומבי עם ראש הממשלה דוד בן גוריון (נדפס בחוברת: דו-שיח על המדינה והספרות).

1963

פרסם את ספרו בקולר אחד, המבוסס על דמויותיהם של עולי הגרדום מאיר פיינשטיין ומשה ברזני.

הסמינר היהודי התיאולוגי בניו יורק העניק להזז תואר דוקטור לשם כבוד.

ב-14 באוקטובר 1963 פתח הזז בנאומו "בכלים חדשים" את טקס חנוכת המכללה לביטחון לאומי.

1964

יצא לארצות הברית עם רעייתו אביבה, בשליחות הנשיא זלמן שזר.

1965

בקולר אחד הופיע בצרפתית, בתרגומו של יוסף מילבאואר. לרגל צאת הספר הוזמן חיים הזז עם רעייתו אביבה לביקור ממלכתי בצרפת, במסגרתו הרצה באוניברסיטאות שטרסבורג ואקס-אן-פרובאנס.

1966

נבחר להיות נשיא האגודה לידידות ישראל-אפריקה.

החל לעבוד על עריכת כל כתביו, לקראת הוצאה לאור של מהדורה שלמה ומתוקנת.

1967

נמנה על פעילי התנועה למען ארץ ישראל השלמה, לצד נתן אלתרמן ומשה שמיר.

1968

הופיעה המהדורה המתוקנת של כל כתבי חיים הזז ב-12 כרכים. באותה שנה מלאו להזז 70 שנה, ולרגל שני המאורעות נערכו כנסים ואירועים בערים וביישובים רבים בארץ.

1969

הוענקה לו אזרחות כבוד של העיר ירושלים למשך כל ימי חייו.

פעל להקמת בית הסופר בעיר העתיקה בירושלים, ונבחר להיות חבר ההנהלה הראשון. לאחר פטירתו, נקרא הבית על-שמו.

1970

הופיעה הדפסה שנייה של מהדורת כל כתביו ב-12 כרכים. נבחר לתפקיד נשיא אגודת  הסופרים העבריים.

1971

הוענק לו פרס ביאליק לשנת ה'תש"ל על כתביו המקובצים.

יזם את ייסודה של "ספריית שבות" לתרגום יצירותיהם של סופרים עולים והוצאתן לאור בעברית.

1972

הוענק לו פרס האקדמיה האמריקנית למדעי היהדות.

המחזה בקץ הימים הועלה בהפקה חדשה על-ידי תיאטרון הבימה, בבימויו של דוד לוין.

ב-2 באוקטובר נפתח תיאטרון ירושלים בהצגת הבכורה של מחזה זה.

1973

באמצע חודש פברואר פרסם את קובץ סיפוריו האחרון, אבן שעות, בהוצאת עם עובד.

ב-6 במארס פתח את אירועי שנת המאה להולדת ביאליק, בנאום שנשא באוניברסיטת תל-אביב.

 

בכ' באדר ב' ה'תשל"ג (24 במארס) נתקף שבץ הלב ומת מיתת נשיקה בירושלים. למחרת היום הובא למנוחת עולמים במעלה הר הזיתים,
בנוכחות ראשי המדינה ועם רב.

0.3049393