יִמְלָא

"ימלא" הוא יצירה מיוחדת במינה לא רק בתוך כתביו של חיים הזז, אלא בספרות העברית החדשה בכלל. זהו מדרש שירה, כתוב בלשון אפית, המגולל את קורותיהם של שפיבעל

הוצאת אבן חושן, רעננה תשס"ה (2005)

 

"ימלא" הוא יצירה מיוחדת במינה לא רק בתוך כתביו של חיים הזז, אלא בספרות העברית החדשה בכלל. זהו מדרש שירה, כתוב בלשון אפית, המגולל את קורותיהם של שפיבעל, רעייתו אמא מולכת ובנם ימלא, על רקע ימי תקופת השופטים בארץ-ישראל. הנער ימלא, אשר נולד לאחר שאחיו הבוגרים, בני שבט בנימין, נהרגו במלחמה מול המִדיינים, ואביו ביקש להועידו לנקמה.

לעומת זאת, האם השכולה – דמות חזקה, המתעמתת ללא מורא עם בעלה – מבקשת כי בנה יחיה חיים רגילים, חיי שלום, וכל משאלתה באה לידי ביטוי בשמו: "למען ימלאו ימיו". המתח שבין הייעוד ההיסטורי הנשגב, לבין כוחם של החולין וחיי היום-יום, בא לידי ביטוי ב-14 פרקי פרוזה שירית זו.

הזז כתב יצירה זו בימי שבתו בפריס, בסוף שנות ה-20 של המאה הקודמת, כחלק מתכניתו לפרסם את "ספר המדרשים", ארבע יצירות אפיות שנושאיהן מבוססים על מוטיבים מקראיים קדומים. ככל הנראה, הזז השלים רק את כתיבתן של שלוש מתוך ארבע יצירות אלה: "חתן דמים", "ימלא", ו"בני הנביאים". כתב היד של היצירה הרביעית, "הפסָל", אבד ולא הגיע לידינו. הזז פרסם בחייו רק את "חתן דמים" ואילו שני כתבי היד הנותרים נגנזו, מסיבות שאינן ברורות לגמרי.

הספר ראה אור במהדורה ביבליופילית, בלוויית הערות וביאורי מילים מאת ד"ר יחיאל קארה.

0.2637936