ריחיים שבורים

"ריחיים שבורים", קובץ הסיפורים הראשון של חיים הזז, ראה אור לראשונה בעיצומה של מלחמת העולם השנייה.

הוצאת עם עובד, תל אביב תש"י (1950); מהדורה מתוקנת: תשכ"ח (1968)

 

"ריחיים שבורים", קובץ הסיפורים הראשון של חיים הזז, ראה אור לראשונה בעיצומה של מלחמת העולם השנייה. ספר זה פתח את פעילותה של הוצאת "עם עובד", שהיתה ביתו של הזז במשך עשרות בשנים. הוא זיכה את חיים הזז בפרס ביאליק לשנת תש"ב (1942). הקובץ כולל תשעה סיפורים, שכל אחד מהם הוא חלק מיצירתו הקנונית של הזז: "דורות הראשונים", "שלולית גנוזה", "עיר ובהלות", "אדם מישראל", "אשמנו", "החשבון", "הגלגול", "רחמים" ו"התייר הגדול".

"דורות הראשונים", שלולית גנוזה" ו"עיר ובהלות", שלוש היצירות הפותחות את הספר, מתרחשות על רקע העיירה היהודית בגולה, בתקופה הסמוכה למהפכה הבולשביקית. הזז מתאר כאן את העיירה ללא כל אידאליזציה, תוך התמקדות בשבר שעברו יושביה, בין אם הוא אישי, כמו בסיפור "שלולית גנוזה" או לאומי (ב"דורות הראשונים"). אליה קוטליק, גיבור הסיפור "שלולית גנוזה", הוא יהודי עני הבורח מביתו. הבריחה אינה רק מן המקום, אלא גם מן הגורל ומן הזמן. באותה שלולית שבה התיישב אותו יהודי, אשר היא חלק מן העולם העלוב של המציאות הדלה, משתקפים גם השמש והשמיים, עולמות עליונים, נשגבים. לעומתו, ר' זונדלה, גיבור "דורות הראשונים", הוא טיפוס נהנתן, ארצי, המגלה אדישות כלפי ההוויה הרוחנית. תיאוריהם המפורטים של המאכלים בסיפור זה היו לקלאסיקה בפני עצמם, וצוטטו רבות.

"אדם מישראל" הוא למעשה עיבוד של פרק מתוך הרומן "חלוצים" אשר כתב הזז במהלך שנות ה-30'. גיבור הסיפור הוא אבי אחד החלוצים, שהגיעו ארצה עם העלייה השלישית, והבן נזכר בו, מתוך געגועים. דמותו של אותו "אדם מישראל", שלבסוף נהרג באחת מן הפרעות שנערכו ביהודי רוסיה, מעלה את היחס המורכב שבין דור האבות לדור הבנים, בין מסורת לבין המשכה, מתוך שינוי ערכים.

"הגלגול" מתאר את דמותה של ישישה שעלתה לארץ-ישראל בזקנתה, אחרי שברחה מאֵימי המהפכה ברוסיה. זיכרונות העבר ואמונתה בביאתו הקרובה של המשיח, מקיימים אותה בערוב ימיה. רבים ראו בדמותה, המנותקת כמעט לגמרי מתמורות הזמן ומן החיים הארציים, סמל להווייתו הגלותית של עם ישראל, ההולך ומאבד את הקשר החי עם העולם הארצי ומאורעות ההווה, ושקוע כולו בעבר.

"רחמים" מביא את דמותו של סבל מבני העדה הכורדית בירושלים, אל מול מנשקה, חלוץ מבני העלייה השלישית. במפגש בין שני טיפוסים אלה, עולה הניגוד שבין האדם הארצי, המחובר לקרקע המציאות (רחמים) לבין איש הרוח, ההוזה בחלומות וטרוד כולו בעניינים שברוח (מנשקה). סיפור זה הוא למעשה עיבוד של פרק מתוך רומן שהזז לא פרסם מעולם, ורק פרקים בודדים מתוכו, ובהם "הדרשה" ראו אור.

"התייר הגדול", הסיפור החותם קובץ זה, מביא באופן גרוטסקי את סיפורו של יהודי מטבריה, ר' משל-ישל, שחמורו מת והוא קבר אותו בצד הדרך. גל האבנים שהציב על קברו של החמור, מסתבר בטעות לאחד ממקובלי צפת כקברו של צדיק, והוא הופך לאתר עלייה לרגל. מאוחר יותר, תושביו הערבים של המקום מקדשים קבר זה לעצמם, ומגרשים ממנו את עולי הרגל היהודים. הסיפור מסתיים במותו של ר' משל-ישל, הנהרג בידי הערבים הזועמים על ניסיונו להוכיח כי למעשה, זהו קברו של חמור.

 

מאמרים נבחרים:

יהודה פרידלנדר: "המארג הסאטירי ב'דורות הראשונים'", בתוך: הלל ברזל (עורך): חיים הזז: מבחר מאמרי ביקורת על יצירתו, הוצאת עם עובד, תשל"ח, עמ' 110-100.

שמואל ורסס: "מחבר יהודי בגלגוליו", בתוך: ממנדלי עד הזז: סוגיות בהתפתחות הסיפורת העברית, הוצאת מאגנס, ירושלים, תשמ"ז, עמ' 372-365.

נורית גרץ: "בין קפקא להזז: האקספרסיוניזם בשרות המאבק עם האידיאולוגיה הציונית", בתוך: הדואר, 5 בדצמבר 1986, עמ' 16-14.

יעקב בהט: "שלולית גנוזה", בתוך: ש"י עגנון וח' הזז – עיוני מקרא, הוצאת יובל, חיפה, תשכ"ח, עמ' 222-205.

הלל ברזל: "דימוי ובבואה: 'הגלגול' ו'חופה וטבעת'", בתוך: חזון וחזיון, הוצאת יחדיו, תל אביב, תשמ"ח, עמ' 172-132.

ב. י. מיכלי: "אורו של אדם מישראל", בתוך: חיים הזז: עיונים ביצירתו, הוצאת עקד, תל אביב, תשכ"ח, עמ' 73-64.

ראובן צור: "קריאה ב'רחמים'", בתוך: דב סדן ודן לאור (עורכים): מאסף יא, מוקדש ליצירת חיים הזז, הוצאת אגודת הסופרים ואגודת שלם, ירושלים, תשל"ח, עמ' 272-257.

0.3119819